מסכות

מסכות.

כמה קל זה להסתתר, להיות מישהו אחר.ללבוש צורה ואיפור, ובשנייה הכל משתנה.

את מראה לכולם את מה שהם רוצים לראות,לעולם לא את עצמך.

מסכות.

זה מה שאת, חלום בתוך חלום. עבד של הזמן ושל האנושות.

משחקת את המשחק שלך, את התפקיד שיועד לך מבטן ומלידה.

לשנייה אחת את כמעט ומפספסת שורה, מפסידה במשחק.

הם לא ראו, הקלה.

את חוזרת למסלול הרגיל.

מסכות.

רק במקלחת הן יורדות.

כמו האיפור שלך שנרטב ונמרח, כך גם הן מושלות ממך.

כמעט כמו נשל הנחש.

עומדת במקלחת אל מול ערומייך אשר בראי, כבר לא משחקת.

זה רק את כאן, את והמים הקפואים, עינוי מושלם לגוף.

מסכות.

זה בסדר יום הרגיל שלך לחבוש אותן, לא להוריד?

אסור שייראו אף חלק חי ממך, אף דבר אמיתי. יש סיבה?

האם מישהו פגע בך ילדה?

אבל אפילו בינך אל בין עצמך את לא מוכנה לומר את התשובה, אז מי אני שאשאל.

מסכות.

זה כל מה שאת צריכה כדי לחיות.