האמת שנזכרתי בכל מיני דברים. מחשבות אולי.
הייתי בטיול והיה כיף, יומיים וחצי של הליכה מהקיבוץ עד הכינרת. האמת שאין לי פה ממש חברים. כאילו, בקיבוץ ובבית ספר, ככה שללכת בטיולים אני תמיד לבד. אנשים נראה לי תופסים אותי כסנובית, אחת שלא חברה של אף אחד, אבל אני לא. אני רוצה שיהיו לי פה חברים, אבל הם לא ממש רוצים אותי.. ניסיתי, בחיי שניסיתי, להתחבר אליהם. לא ביקשתי להיות במרכז העניינים או משהו, רק שיהיו לי כמה חברים פה, אנשים שאפשר ללכת, לשבת ולצחוק איתם.. לא משהו רציני, נכון? אבל אין לי את זה פה. למעשה, דיי לא סובלים אותי פה. אני באמת שלא יודעת למה.. כשאני חושבת על זה, מעולם לא ממש היו לי חברים פה.. אני פה כבר עשר שנים, ולא ממש היו לי חברים, אבל עם הזמן גם המעטים שהיו לי נעלמו.. חלק מבן ממש שונאים אותי נראה לי :\
יש לי חברים, פשוט לא פה. רובם מהאזור, אבל עדיין.. זה לא ממש משנה את העובדה שאני רואה אותם בערך פעם בשבוע, ושהם הדבר היחידי פחות או יותר שמשאיר אותי על קו השפיות..
כל מקרה, דיי לדאון נראה לי..
ובנימה אופטימית זו-
לילה טוב למחשבות (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה